החלטה בתיק רע"ב 8315/13

             לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 3.12.2013 בעת"א 59972-07-13 (השופטת נ' אהד), במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש להורות על שילובו בסבב חופשות.

1.                    המבקש מרצה עונש מאסר בן 13 שנים, בעקבות הרשעתו וגזירת דינו ביום 16.9.2008 בשורה ארוכה של עבירות, לרבות: ניהול ארגון פשיעה, תקיפה בתנאים מחמירים, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, חטיפה לשם רצח או סחיטה, נשיאת נשק שלא כדין, הלבנת הון, עבירות על חוק מס ערך מוסף, זיוף פנקסים, שימוש במרמה או בתחבולה, ירי באזור מגורים והיזק לרכוש. על פי נתוני המערכת הממוחשבת של שירות בתי הסוהר, תאריך שחרורו המלא של המבקש יחול ביום 2.6.2019.

2.                    המבקש סווג בעבר בקטגוריה א' לעניין יציאה לחופשות, דהיינו כאסיר שאין להוציאו לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה בהתאם לפקודת הנציבות שעניינה חופשות אסירים. המבקש הגיש בחודש יוני 2009 עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשינוי סיווגו מקטגוריה א' לקטגוריה ב/1. ביום 4.11.2009 קיבל בית המשפט (השופט ד' רוזן) את העתירה וקבע כי המבקש יסווג בקטגוריה ב/1 לעניין יציאה לחופשות. בהמשך, בחודש יוני 2011, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, במסגרתה ביקש לשלבו בסבב חופשות. ביום 2.8.2011 דחה בית המשפט (סגן הנשיאה, השופט א' טל) את העתירה, לאחר עיון בחומר החסוי בעניינו של המבקש, וקבע כי קיים חשש לשלומו של המבקש ולשלומם של אחרים אם ייצא המבקש לחופשה.

3.                    ביום 18.10.2012, לאחר שעניינו של המבקש שב ונבחן על ידי שירות בתי הסוהר, הוחלט לשוב ולשנות את סיווגו מקטגוריה ב/1 לקטגוריה א' לעניין יציאה לחופשות. בהמשך, בחודש דצמבר 2012, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד עתירת אסיר נוספת, במסגרתה ביקש לשלבו בסבב חופשות. בתום הדיון שהתקיים בעתירה הורה בית המשפט למבקש להגיש בקשה מתאימה לשינוי סיווגו מקטגוריה א' וקבע כי הדיון בעתירה יידחה כדי לקבל את תשובת הוועדה. בחודש מרץ 2013 הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת (רביעית במספר) לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ובה ביקש "לבטל את שיוכו למשפחת אבו שפיק ולבטל את הסכסוכים המיוחסים לו". בתום הדיון שהתקיים בעתירות השלישית והרביעית במאוחד ביום 30.4.2013 קבע בית המשפט (השופטת ו' מרוז) כי יש לסווג את המבקש בקטגוריה ב/1 אך אין לשלבו בסבב חופשות. נקבע כי המידעים שהוצגו לבית המשפט מעידים על כך שלא חל שינוי של ממש שהצדיק שינוי סיווגו של המבקש מקטגוריה ב/1 בחזרה לקטגוריה א', ולכן יש לקבל את עתירתו בעניין זה. עם זאת, נקבע כי מידעים אלו "מעוררים ספק באשר לחיזוי התנהגות העותר במהלך שהות בחופשה מחוץ לכתלי בית הכלא, ומכל מקום, מששונה הסיווג זה עתה מקטגוריה א' לקטגוריה ב'1, על העותר לעבור תהליך של בקשה ליציאה לחופשה תחת הקטגוריה הקיימת. בנסיבות אלו, לא בשלה העת להורות על יציאתו של העותר לחופשה, ועל כן העתירה בעניין זה נדחית".

4.                    ביום 29.7.2013 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד עתירת אסיר נוספת - שפסק הדין בעניינה הינו מושא הבקשה שלפני - במסגרתה ביקש לשלבו בסבב חופשות. שירות בתי הסוהר ציין בתשובתו לעתירה כי הן משטרת ישראל והן מודיעין שירות בתי הסוהר מתנגדים להוצאת המבקש לחופשות. לכתב התשובה צורפה חוות דעת גלויה מטעם חטיבת המודיעין בשירות בתי הסוהר, אשר במסגרתה צוין כי המבקש משויך לכנופיית שפיק נאסר מהיישוב טירה אשר מעורבת בסכסוכים עם כנופיה יריבה; כי בעניינו של המבקש ישנו חומר מודיעיני רב לאורך מאסרו המצביע על מסוכנות ומעורבות בסכסוכים בין כנופיית שפיק נאסר לכנופיה יריבה אשר גבו קורבנות בנפש. לפיכך נקבע בחוות הדעת הגלויה כי יציאתו של המבקש לחופשה עלולה להוות סכנה לשלומו של המבקש ולשלומם של אחרים. לפיכך צוין כי חרף הזמן היחסי שחלף ממועד מרבית הידיעות בעניינו של המבקש, ובשים לב לתמונה המודיעינית הכוללת בעניינו של המבקש, מתנגד שירות בתי הסוהר לשילובו בסבב חופשות. לכתב התשובה צורפה גם חוות דעת גלויה מטעם משטרת ישראל, אשר במסגרתה צוין כי קיימות ידיעות חדשות המעידות על כך שהמבקש ממשיך לעסוק בפלילים מבין כתלי בית הסוהר, ועל כך שלמבקש ישנם קשרים פליליים ענפים בתוך כתלי בית הסוהר ומחוצה להם. לפיכך צוין כי משטרת ישראל מתנגדת לשילובו בסבב חופשות ומדגישה כי רמת מסוכנותו הינה גבוהה.

5.                    ביום 15.10.2013 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעתירת המבקש. בתום הדיון, קבע בית המשפט (השופטת נ' אהד), לאחר שעיין בחומר המודיעיני הגלוי והחסוי בעניינו של המבקש, כדלקמן: "עיינתי במידע שהוצג על ידי משטרת ישראל והאזנתי בקשב רב לדברי ב"כ העותר. הדברים אינם מתיישבים זה עם זה. נוכח כך אני מורה לבדוק לעומק את המידע וליתן לבית המשפט הסבר מפורט כיצד מתיישבים הדברים, אם בכלל". כפועל יוצא, קבע בית המשפט כי יתקיים לפניו דיון נוסף בעתירה ביום 3.12.2013.

6.                    בעקבות החלטת בית המשפט מיום 15.10.2013 הגיש המשיב כתב תשובה נוסף, במסגרתו צוין כי החלטת בית המשפט הועברה לגורמי המודיעין אשר בחנו שוב את הנושא בקפידה ונותרו בהתנגדותם לשחרור המבקש לחופשה. לכתב התשובה השני צורפו חוות דעת גלויות מטעם חטיבת המודיעין בשירות בתי הסוהר ומטעם משטרת ישראל, בהן צוין כי  בידיהם מידע שלילי חדש מהעת האחרונה שמצביע על מסוכנות הנשקפת מהמבקש לשלום הציבור, וצוין כי לנוכח מידע זה ולנוכח רצף המודיעין השלילי בעניינו של המבקש הם עומדים על התנגדותם לשילובו של המבקש בסבב חופשות. בתום הדיון שהתקיים ביום 3.12.2013 בבית המשפט המחוזי, דחה בית המשפט את העתירה, בקובעו כי "בקשת בית המשפט [בהחלטה מיום 15.10.2013] נבחנה ביסודיות על ידי משטרת ישראל וגורמי המודיעין ובית המשפט קיבל מלוא התשובות לשאלותיו. מתוך מידע שב"ס עדכני שמועד קבלתו לאחר מועד הדיון הקודם ומתוך תשובת משטרת ישראל יש מצג ברור אודות מסוכנותו של העותר והסכנה לציבור, וכל עוד המידע הקיים ממשי ועדכני לא ניתן לשלב העותר בסבב חופשות, גם לא להוציאו לחופשה קצרה".

             מכאן הבקשה שלפני.

7.                    בבקשת רשות הערעור שלפני טוען המבקש כי הוא סיים לרצות יותר משמונה שנים מתקופת מאסרו, וכי מדובר בתקופה ארוכה ומשמעותית. נטען כי ארגון הפשיעה שהמבקש עמד בראשו התפרק ו"התאייד" ולא קיים עוד; כי שותפיו של המבקש לכתב האישום יצאו במהלך מאסרם לחופשות ואף שוחררו שחרור מוקדם; כי בני משפחתו של המבקש מתגוררים בעיר מגוריו ללא מעורבות בשום סכסוך עם אחרים; כי אין כבר שום קשר בין חברי הארגון והנאשמים בתיק הפלילי, וכל אחד מהם פתח בדרך חיים חדשה ונורמטיבית; כי במשך כל תקופת מאסרו של המבקש לא נקשר שמו לשום פעילות פלילית או אחרת בין כותלי בית הסוהר או מחוצה להם בכל הקשור לארגון הפשיעה (אשר, כאמור, נטען כי אינו קיים עוד); כי תפקודו של המבקש בתקופת מאסרו הינו חיובי ולשביעות רצונם של הממונים בבית הסוהר -המבקש מסר בדיקות שתן נקיות לאורך מאסרו, השתלב במסגרות החינוך הקיימות ובעבודה ושיתף פעולה עם גורמי הטיפול; כי המבקש משמש במשך כשנה וחצי כאסיר תומך לאסיר אחר. נטען כי המידע המודיעיני שבידי המשיב עניינו ב"סכסוכים" ולא במעורבות בפלילים, וכי עיקר המידע המודיעיני הינו ישן מהשנים 2011-2006, וכי המידע החדש שנוסף לאחר הדיון הראשון בעתירתו בבית המשפט המחוזי אינו רלבנטי כלל וכלל ואין ליתן לו משקל כלשהו. בנקודה זו מעלה המבקש תמיהה הכיצד התקבל דווקא אחרי הדיון הראשון מידע חדש והכיצד משתלב מידע זה הלכה למעשה עם התמונה הכללית בדבר תפקודו החיובי של המבקש במהלך המאסר.

8.                    במישור העקרוני טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלות עקרוניות רבות החורגות מעניינו הספציפי, לרבות: מהו המשקל שיש ליתן למידע מודיעיני של שירות בתי הסוהר והמשטרה; מהם האמצעים והמבחנים שעל בית המשפט להפעיל בבחינת מידע מודיעיני; האם יש צורך בנוכחות נציג מודיעין מטעם שירות בתי הסוהר והמשטרה במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי; האם יש מקום לחייב את שירות בתי הסוהר והמשטרה לגלות לאסיר או לבא-כוחו מעבר לפרפרזה של החומר החסוי גם הערכה של גורמי המודיעין לגבי אמינותו ומהימנותו של המידע; מהו המשקל שיש ליתן למידע מודיעיני "ישן" בחלוף הזמן; מהו המשקל של מידע מודיעיני כללי להבדיל ממידע מודיעיני ספציפי; ועוד.

9.                    המשיבים - שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל - מתנגדים לבקשה. ראשית, נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף מכיוון שהיא עוסקת כל כולה בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניינו הפרטי ובנסיבותיו הספציפיות של המבקש. נטען כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, ומשכך היא אינה עומדת, ולו בקירוב, במבחני הפסיקה בנוגע למתן רשות ערעור בכגון דא. שנית, נטען כי דין הבקשה להידחות לגופה מכיוון שלא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. נטען כי התנגדות גורמי המודיעין בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ישראל לשילובו של המבקש בסבב חופשות התבססה על מידעים שונים, ישנים וחדשים, המלמדים על מסוכנות גבוהה שנשקפת לשלום הציבור, וגם למבקש עצמו, מהוצאת המבקש לחופשה. הוזכר כי המבקש הורשע בגין השתייכותו לארגון פשיעה, וכי המידע המודיעיני משייך את המבקש גם לאחר מאסרו לארגון הפשיעה המצוי בסכסוך אלים עם ארגון פשיעה יריב. לפיכך נטען כי לא נפל פגם בהחלטת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר לדחות את בקשת המבקש להוצאתו לחופשה, וכי מדובר בהחלטה מאוזנת וסבירה אשר נבחנה ואושרה על ידי בית המשפט המחוזי.

10.                לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בכתבי הטענות מטעם המבקש והמשיבים ובחומר המודיעיני הגלוי והחסוי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.                הלכה היא כי רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות בענייני אסירים לא ניתנת ברוחב יד אלא במשורה, וזאת במקרים בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שהוא בעל חשיבות כללית [ראו, למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מז(3) 802 (1993)]. כך באופן כללי, וכך במיוחד כאשר עסקינן בבקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט בעתירות אסיר שעניינן דחיית בקשות אסירים ליציאה לחופשה. עתירות אלה הינן שכיחות במיוחד, ובפסיקתו של בית משפט זה נקבע במפורש, כדבר שבשגרה, כי לאסיר אין זכות קנויה לחופשה בעת היותו במאסר; כי מדובר בפריבילגיה הנתונה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר; וכי הביקורת השיפוטית בכגון דא הינה מטבעה מצומצמת ותחומה לעקרונות המקובלים במשפט המנהלי, קרי בחינת סבירותן של החלטות המשיבים והיעדר פגמים מהותיים בהן [ראו, למשל: רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל (14.3.2012) והאסמכתאות המאוזכרות בפסקה 12 שם; רע"ב 8055/13 מונדר נ' שירות בתי הסוהר (16.2.2014)].

12.                עניינו של המבקש אינו נמנה על המקרים החריגים שלגביהם תינתן רשות ערעור. החלטתו של בית המשפט המחוזי תחומה לדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי, ואין בה, אף לא בקירוב, מאפיינים כלליים ועקרוניים. חרף ניסיונו של המבקש "לעטוף" את בקשתו בטענות עקרוניות וכלליות (כמפורט לעיל), לא מצאתי כי המקרה דנן מעורר שאלה ציבורית או משפטית שחורגת מעניינו הקונקרטי של המשיב, ולפיכך איני סבור שיש מקום ליתן רשות ערעור. ודוק, החלטות המשיבים מבוססות על החומר המודיעיני הקונקרטי בעניינו של המבקש. בית המשפט המחוזי שב ובחן באופן מדוקדק את החומר המודיעיני ואת החלטות המשיבים ומצא בסופו של יום כי הן מצויות במתחם הסבירות. משכך, לא מצאתי הצדקה ליתן רשות ערעור ולדון פעם נוספת בחומר המודיעיני הקונקרטי בעניינו של המבקש.

13.       בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי לאחר שעיינתי גם אני במכלול החומר המודיעיני בעניינו של העותר, לרבות המידע החדש, דעתי כדעת בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבים שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות בשלב זה.

14.       לבסוף, לא למותר לציין כי החלטות בעניין חופשות ובעניין מסוכנות הינן מטבען החלטות שנבחנות מחדש מעת לעת בהתאם לפקודות הנציבות ולנהלי שירות בתי הסוהר, ומשכך לא נחסמת דרכו של המבקש לשוב ולעתור בהמשך לשילובו בסבב חופשות, ככל שתשתנה התמונה המודיעינית.

             אשר על כן, הבקשה נדחית.

             ניתנה היום, ‏י"ט אדר א התשע"ד (19.2.2014).